חריש שיעור 12 11.10.2026 1:53:13

הלכה, ירידה ולב נשבר

שיעור שנפתח בחזרה על מושגי התורה ובשאלה מדוע הרבי מכניס כאן את עניין ההלכה: הלכה מלשון הליכה, רגלין דקדושה שמתלבשים בעולם הזה (חלוקא דרבנן), ואין דבקות בלי הרגליים — עם דברים על מי שרוצה אורות וקבלה בלי הלכה, תפילה אחרי זמנה, ושולחן ערוך בכל יום כסימן של חסיד ברסלב. משם לאחיזת המדמה בתוך לימוד ההלכה עצמו, לזוהר על ״שמים וארץ חדשים״ שבהם זוכים לזכרון עולם הבא, ולחידושים שאינם אמיתיים. חלק ב׳ מבחין בין שני אופני המדמה בהלכה — לעשות את העולם הזה עיקר ואת ההלכה טפלה, או הלכה שאינה מתלבשת במציאות — ועובר לרוח נכאה, המימד המגושם ביותר של המדמה: הצמצום הוא ירידה בלי סוף, ובירורו בניגון, ב״מי עלה שמים וירד״ וב״שפכי כמים לבך״, כי אין שמחה אמיתית בלי לב נשבר. בהמשך: ״וארץ הדום רגלי… ואל זה אביט אל עני ונכה רוח״, ה׳ שרואה את הנשבר, נבואת משה כעלייה וירידה, משה דוד ויוסף, וביאור הליקוטים על ״קידש היום״ — השכחה היא הצמצום. השיעור נחתם בהודעה שבשבוע הבא מתחילים ליקוטי הלכות.